<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רמ"ז</h1>
<h2>דף כג:</h2>
והמצוה הרמ"ז היא שהזהירנו מהחזיק במה שאצלנו בעין שהתחייבנו בו ושלא לעכב אותו ולא נתנהו והוא אמרו יתעלה (קדושים י"ט) לא תעשוק את רעך. וזה שהגנבה היא לקיחת מה שאצל אחר בתחבולה ובסתר והוזהרנו מהפועל ההוא באמרו (שם) לא תגנובו כמו שבארנו (מ' רמ"ד). והגזל הוא לקיחת מה שאצל אחר באונס והכרח ובמריבה כמו שיעשו הגוזלים בדרכים והוזהרנו מזה הפועל גם כן באמרו לא תגזול [מ' רמ"ה]. והעושק הוא שיהיה לזולתך אצלך דבר בעין רוצה לומר שקבלת עליך ובאמונתך ממון ותחזיק בו ולא תתנהו לו באונס או בלא אונס אבל בדחיה ורמיה הוזהרנו גם כן מזה הפועל באמרו לא תעשוק. ובבאור אמרו בספרא לא תעשוק עושק שהוא שלממון ואי זה זה הכובש שכר שכיר. וכן כל מה שדומה לו. ואמנם המשיל בשכר שכיר בעבור היותו חוב גמור עליך ואע"פ שהוא לא נתן לך מאצלו ממון ולא הגיע לידך מצדו ממון עם כל זה אחר שבא לו אצלך חוב ידוע הוזהרת מהחזיק בו. וכבר נכפלה האזהרה בו בזה הענין ולקח דמיון זה הענין בעצמו ואמר (תצא כ"ד) לא תעשוק שכיר עני ואביון. ירצה בו לא תעשוק השכיר כי הוא עני ואביון כמו שאמר בו (שם) ולא תבא עליו השמש כי עני הוא. ולשון ספרי לא תעשוק שכיר עני ואביון והלא כבר נאמר לא תגזול מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר משום בל תעשוק ובל תגזול ובל תלין [ל' רל"ח] ומשום ביומו תתן שכרו [ע' ר']. ושם אמרו בפירוש אמרו עני ואביון ממהר אני לפרוע על ידי עני ואביון. והעובר על העושק דינו ודין הגזלן שוה, אמר יתעלה (ס"פ ויקרא) וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו.
